הכרעת דין בתיק ת"פ 2793-09 - פסקדין

שוכנעתי כי יש להרשיע את הנאשם במעשה גניבה, לפי הוראות סעיף 384 לחוק העונשין התשל"ז (להלן: " החוק"), מאלו הנימוקים.

מבוא

1.         מעובדות כתב האישום, עולה כי ביום 09/11/08 בשעה 08:50 לערך, בחנות מכולת בעיר בת- ים שבהפעלת המתלוננת - גברת אנה טפליצקי (להלן: " המקום" ו - "המתלוננת" בהתאמה), גנב הנאשם סכום של 6,400 ש"ח, אותו נטל מתיק המתלוננת לאחר שפתחו ובמטרה לשוללו ממנה דרך קבע.

2.         בעתירתה להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו, ביקשה המאשימה להסתמך על עדויות המתלוננת ומר עמנואל אברהם  - מחלק לחם שנכח בפתח המקום ( להלן:" עמנואל").

3.         בעתירתו ליחס ספק סביר בהאשמתו, ביקש הנאשם להסתמך על עדותו שלו וכן על זו של מר באכר דרוויש - נהג רכב חלוקת בקבוקי שתייה הממונה על הנאשם (להלן: " דרוויש"). הנאשם כפר במיוחס לו וטען כי נכח במקום ובזמן במהלך תפקידו כמחלק סחורה, אך לא פתח את תיקה של המתלוננת ולא נטל ממנו כסף. הנאשם מיקד טענותיו בנוכחות אחרים במקום מלבדו ובהימצאו תדיר תחת עיניהם הפקוחה של אחרים במקום ובסביבתו. 

4.         התרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם והגיונם של דברים ונחה דעתי כי המאשימה הרימה את הנטל החל עליה. הוכח מעל לכל ספק סביר, כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בתאימות למתואר בכתב האישום.

             דחיתי את סברת הסנגורית בסיכומיה כי גרסת המתלוננת השתנתה, התפתחה והתפתלה. נתתי אמון מלא בגרסה זו, שהשתלבה בעיקרה באמרות החוץ מטעמה, בגרסת עמנואל וביתרת הראיות, נתמכה באדנים של הגיון ונותרה סדורה בליבתה, גם בהינתן סתירות קלות ולא אמיתיות בשוליה.

מנגד, לא נתתי אמון בגרסת הנאשם, שלא נמצאה לה אחיזה מבוססת בנתוני העניין ובראייה אובייקטיבית והגיונית של נסיבות ההתרחשות.

אין חולק של ממש כי כספה של המתלוננת נגנב בזמן ובמקום שלא על ידה, או על ידי עמנואל או דרוויש. אין אף חולק כי הנאשם נכח במקום או בפתחו כגרסתו,  בעת קריטית בין הימצא סכום הגניבה במקום לבין היעלמו.

 אכן, אין מלפניי ראייה ישירה לפיה הנאשם נראה כשידו בתיקה של המתלוננת. אולם, הוצג מקבץ ראיות נסיבתיות בדמות גרסאות המתלוננת ועמנואל והשוואתן לגרסאות ההגנה. שוכנעתי כי אלו, בתוספת לשכל הישר, מגבשים את אשם הנאשם במידת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי.

5.         בע"פ 10479-08 פלוני נ' מ"י - לא פורסם - כפי הפניית הסנגורית בסיכומיה, נקבע כך:

"...בחינתן של ראיות נסיבתיות כרוכה במבחן תלת שלבי..."בשלב ראשון נבחנת כל ראייה נסיבתית בפני עצמה כדי לקבוע אם ניתן להשתית עליה ממצא עובדתי; בשלב שני, נבחנת מסכת הראיות כולה לצורך קביעה האם היא מערבת, לכאורה, את הנאשם בבצוע העבירה, כאשר הסקת המסקנה המפלילה היא תולדה של הערכה מושכלת של הראיות, בהתבסס על ניסיון החיים ועל השכל הישר. המסקנה המפלילה עשויה להתקבל גם מצירופן של כמה ראיות נסיבתיות, אשר כל אחת בנפרד אמנם אינה מספיקה לצורך הפללה, אך משקלן המצטבר מספיק לצורך כך. בשלב שלישי, מועבר הנטל אל הנאשם להציע הסבר העשוי לשלול את ההנחה המפלילה העומדת נגדו. הסבר חלופי למערכת הראיות הנסיבתית, העשוי להותיר ספק סביר ביחס להנחה המפלילה את הנאשם, די בו כדי לזכותו...הסברו של הנאשם יוכל להוביל לזיכויו מחמת הספק, אם בהסבר החלופי שהוא מציע יש כדי להטיל ספק בעוצמת הראיות המפלילות שהציגה המאשימה...".

במוקד הדיון ניצבות השאלות האם די בראיות שהובאו לשם קביעה נחרצת כי הנאשם ביצע את מעשה הגניבה המיוחס לו, או שמא קיימת אפשרות סבירה אחרת לקרות האירועים, לבד מזו המפלילה אותו דווקא.

מקבץ הראיות כפי שהוצג מלמד מסקנה מפלילה כלפי הנאשם.  שוכנעתי כי ניתן לבסס על סמכן של גרסאות המתלוננת ועמנואל ממצאים עובדתיים לחובת הנאשם. נכחם של ממצאים אלו, ראוי לדחות את הסברי ההגנה הן להמצאות אחרים במקום לבד מהנאשם שיכלו לגנוב את כספה של המתלוננת והן ליכולת הנאשם להימצא בכל עת בטווח ראייתם של הנוכחים במקום ובסביבתו.

גם לאור הזהירות המתבקשת בבחינת מארג הראיות הנסיבתיות שהוצג, מצאתי כי המסקנה ההגיונית היחידה היא זו המרשיעה את הנאשם. כל שהצליח הנאשם להראות לשם חפותו הנטענת מתמצה בהשערות נטולות בסיס, חסרות ערך, שאינן נתמכות בראיות מהימנות. לא ניתן הסבר תמים מטעמו שאינו מסבכו בעבירה, כטענת ההגנה בסיכומיה ובהיפוכים שערכתי בקרב העובדות וההיגיון, לא העליתי הסבר חלופי ראוי המטיל ספק בעצמת ראיותיה של המאשימה.

פרשת  התביעה - דיון  והכרעה

6.         המתלוננת העידה לפרוטוקול הדיון כי עזרה לבנה במקום, שיצא בעת הרלוונטית וביקש אותה להישאר כדי לקבל סחורה. אז הגיעו למקום הנאשם ונהג המסתבר כדרוויש, כדי לבצע חלוקת מים. המתלוננת שילמה לאחרון כנגד חשבונית (ר' נ/4). באותה עת הגיע למקום מחלק לחם המסתבר כעמנואל, למהלך "החזרה" כלשון עדי התביעה, שהינו לקיחת לחמים שנמצאו בארון מחוץ למקום. דרוויש יצא מהמקום והמתלוננת יצאה אחריו כדי להסדיר את מהלך ההחזרה עם עמנואל. באותה עת, עמנואל מיין לחמים וכדברי המתלוננת: " בחנות לא היה אף אחד".

המתלוננת הוסיפה כי לאחר שנעלה את ארון הלחם, החלה לחזור למקום ושעלתה על המדרגות שבפתחו, דרוויש ישב ברכבו וצעק: " לגבי מים". המתלוננת אינה יודעת בדיוק מה צעק, שכן עלתה במדרגות, הייתה כשגבה מופנה אליו ולא ראתה אותו. כשעלתה על המדרגה האחרונה בפתח המקום, הנאשם, כדבריה: " קפץ מהחנות" והיא לא ראתה מתי נכנס, משעסקה במהלך ההחזרה עם עמנואל.

המתלוננת שאלה מה קרה והנאשם השיבה: " טרופית או משהו אחר". המתלוננת הפנתה אותו למקרר הנמצא בתוך המקום ובסמיכות לפתחו, כשתיקה פתוח על כיסא בתוך המקום. קודם לכן, הכסף שנגנב היה על גבי תיקה וכשמיהרה אליו ופתחה את הארנק, סכום הכסף לא נמצא בו למעט מספר שטרות.